בלילה שלפני ערב פסח בודקים את החמץ, וחייבים לבדוק מיד בתחילת הלילה, ואסור להתחיל לאכול או לעשות שום מלאכה חצי שעה קודם הלילה.

יש נוהגים שקודם הבדיקה מניחים פתיתי לחם במקומות שימצאם הבודק, כי חוששים שמא לא ימצא כלום ותהא ברכה לבטלה, ונוהגים להניח עשרה פתיתים, וברור שמי שאינו בודק כראוי אלא שהוא מקבץ אלו הפתיתים לא קיים מצות בדיקה וברך ברכה לבטלה.

קודם בדיקת חמץ אומרים זה [ויש מן הספרדים שנהגו לומר "לשם ייחוד" בנוסח אחר]:

הֲרֵינִי מוּכָן וּמְזוּמָן לְקַיֵּם מִצְוַת עֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֵׂה שֶׁל בְּדִיקַת חָמֵץ לְשֵׁם יִחוּד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ עַל יְדֵי הַהוּא טָמִיר וְנֶעֱלָם בְּשֵׁם כָּל יִשְׂרָאֵל. וִיהִי נוֹעֲם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ.

בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל בִּיעוּר חָמֵץ

ומיד אחר הבדיקה יבטלנו ויאמר 3 פעמים:

כָּל חֲמִירָא [וַחֲמִיעָא] דְאִיכָּא בִרְשׁוּתִי, דְלָא [ספרדים: חזיתיה] [אשכנזים: חֲמִתֵּיהּ], וּדְלָא בִעַרְתֵּיהּ, [אשכנזים: וּדְלָא יְדַעְנָא לֵיהּ], לִבָּטֵל וְלֶהֱוֵי (הֶפְקֵר) כְּעַפְרָא דְאַרְעָא.

ואם אינו מבין בלשון תרגום, יאמר הבטול בלשון שמבין, בלשון הקודש או בלע”ז [וזה תרגומו ללשה”ק: “כל חמץ ושאור שיש ברשותי שלא ראיתיו, ושלא ביערתיו [ושלא ידעתיו] יבטל ויהיה (הפקר) כעפר הארץ”]. ואחר הבדיקה יזהר בחמץ שמשאיר להצניעו.

סדר שריפת וביטול חמץ

בערב פסח בבוקר משכימין להתפלל. (אשכנזים: א”א מזמור לתודה), ולמנצח, ואל ארך אפים. אוכלים עד תחילת שעה זמנית רביעית ושורפין בשעה זמנית חמישית (כמופיע בלוחות). וצריך לחזור ולבטל החמץ פעם שנית, וטוב לבטלו לאחר ששרף החמץ כדי שיקיים מצות שריפה בחמץ שלו, ויעשה מדורה בפני עצמה וישרפנו ויאמר [ויש מן הספרדים שנהגו לומר "לשם ייחוד" בנוסח אחר]:

הֲרֵינִי מוּכָן וּמְזוּמָן לְקַיֵּם מִצְוַת עֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה שֶׁל שְׂרֵפַת חָמֵץ לְשֵׁם יִחוּד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ עַל יְדֵי הַהוּא טָמִיר וְנֶעֱלָם בְּשֵׁם כָּל יִשְׂרָאֵל. וִיהִי נוֹעֲם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ.

ולאחר שריפת חמץ יבטלנו, ויאמר 3 פעמים:

כָּל חֲמִירָא [וַחֲמִיעָא] דְּאִכָּא בִרְשׁוּתִי דַּחֲזִתֵּהּ וּדְלָא חֲזִתֵּהּ [אשכנזים: דַּחֲמִתֵּהּ וּדְלָא חֲמִתֵּהּ] דְּבִעַרְתֵּהּ וּדְלָא בִעַרְתֵּהּ לִבָּטֵל וְלֶהֱוֵי (הֶפְקֵר) כְּעַפְרָא דְאַרְעָא.