Parshas Bamidbar and Shavuos – The Flags of the Malachim

Written by Rabbi Rudman, 26/5/2019

 The major theme of this week’s Parsha is the encampment of Klal Yisroel in the desert. This is a series of concentric camps starting from the four camps of the Shevatim, then the camps of the Leviim and Cohanim, and then the Mishkan in the center. The four camps on the outside are called Degalim[1]. Those are the flags which were the emblem of each camp. The Midrash says[2] that at Matan Torah, Hashem descended with his entourage of Malachim who were divided into four camps. (That is what is said in the bedtime Krias Shema, the four Malachim on the four sides.[3]) When Klal Yisroel saw the honor of HaShem expressed in such a way, they also desired that. As a result of their desire, HaShem commanded Klal Yisroel to also arrange themselves in a parallel arrangement to the Malachim. The Midrash uses as the source for this idea, a Pasuk in Shir HaShirim[4], “HaShem brought me to the wine cellar, and his flags are a sign of his love for me.”

This same Pasuk is also used to describe Matan Torah, the Yom Tov of Shavuos. The Midrash explains the Pasuk[5], we came to the wine cellar- Har Sinai, and our flag was lifted – above all the nations. The ‘wine cellar’ is referring to the seventy nations. The Gematriya of ‘wine’ is seventy, the seventy nations. The Sfas Emes writes[6] that Matan Torah is to lift us above the seventy nations. As the Midrash describes[7] when HaShem offered the Torah to all the nations, Klal Yisroel were the ones who chose to receive it. As a result, we lifted ourselves above them. That is to strive to not be part of the world which seems on the surface to be a physical world, but to connect to the world of the Degalim. The Midrash continues that the word ‘and his flags’ is the Gematriya of forty-nine, the forty-nine faces of the Torah.

What is the connection between these two ideas, of the camps and Matan Torah? They are both derived from the same Pasuk, and both took place at Matan Torah. This week, these two ideas are the Parsha of Shabbos, and Shavuos which immediately follows, that question takes on added significance.

The Sfas Emes explains the Midrash about Klal Yisroel’s desire to emulate the Malachim in the following manner. The idea of Shabbos is taught in Sefer Shemos three times[8]. A person’s spiritual anatomy has three levels; Nefesh, Ruach, and Neshama. Shabbos is to connect and lead us higher from the physical through those three levels to the highest connection to HaShem, the Neshama Yesaira. The first level-Nefesh- is the Shabbos we received in Marah[9]. Nefesh is the part closest to the physical. In Marah, Klal Yisroel also received the Manna. That sustained the physical part of the person. Even though the Manna is described as[10] “Bread that the angels eat”, it is still to sustain the physical aspect of a person. The next level is Ruach. That was Matan Torah. Torah is received through Ruach. In the Aseres HaDibros we are taught the Ruach level of Shabbos. The level of Neshama was received at the Mishkan. We are once again commanded about Shabbos during the construction of the Mishkan.

Each level lays the groundwork for the next level. When Klal Yisroel were in Egypt, they already kept Shabbos, and did not do physical work[11]. Thus when they left Egypt they were ready to accept the Torah on the level of Nefesh. Since the Gemarra writes[12] that according to all opinions the Torah was given on Shabbos, there was a need for Shabbos to already exist before Matan Torah. If not, Torah would have been given on the seventh day of the week, but that is not a Halachic definition of Shabbos. That is why the Shabbos was given before Matan Torah in Marah. Therefore, the level of the Nefesh of Torah, was the foundation for the Torah being given on Shabbos by Har Sinai, which is the level of Ruach. At Matan Torah, Klal Yisroel saw the level of the Malachim, and desired that type of connection to HaShem. That desire created for us the level of Shabbos which was Neshama. That is the Mishkan. The Mishkan is the system of the camp of Klal Yisroel with the Mishkan in the middle. So just as the Malachim had their camp, so too our camp creates this level of Neshama. (Only once the Mishkan is established do the various camps have Halachic significance. Till then all people who were Tameh could remain in the camp. Once the Mishkan is established, the people who were Tameh with various levels of Tumah have to leave the different levels of the camp.)

The second Midrash explains that the ‘wine cellar’ is referring to the seventy nations. We came to Har Sinai, and were lifted above all the nations. The Gematriya of ‘wine’ is seventy. The Sfas Emes writes[13] that Matan Torah is to lift us above the seventy nations. As the Midrash describes, HaShem offered the Torah to all the nations, and Klal Yisroel were the ones who chose to receive it. As a result, we lift ourselves above them. That is to strive to not be part of the physical world as it seems on the surface. The Gemarra says[14] that when Klal Yisroel said, “Na’aseh V’Nishma”, HaShem was, so to speak, amazed. “Who revealed to my children the secret of the angels!” The ability to say Na’aseh V’Nishma, is to be completely devoted to your task. That is what a Malach is, a single minded messenger who only does the will of HaShem. That is to be lifted above the physical, and to be connected to HaShem. That is why it is the secret of the angels. And that is what we emulated and connected to at Matan Torah[15].

Har Sinai is described as the “wine cellar”, which are the seventy nations. Why is Har Sinai going there? In addition, why is the Torah always described as having ‘seventy faces’? The Torah is the complete description of the world. Each nation has its language which is its way of comprehending the world. The Torah contains all of those interpretations. Therefore, Matan Torah is to go to Har Sinai, receive all of those interpretations of the Torah, and then go above them, and receive the source, in Lashon HaKodesh. That is what was lifted above the nations.

It could be that these two ideas are actually one. The desire to emulate the camp of the Malachim, and to be privy to the secret of the angel’s single minded devotion to HaShem, are actually the same. The entire Matan Torah was Klal Yisroel reaching to a level above the physical world.

But what did we receive at Matan Torah? Obviously we received the Luchos, but I think there is another idea based on what we have already explained. The Midrash writes that after we were lifted above the seventy nations we received the forty-nine aspects of the Torah. The Midrash explains that the word ‘and his flags’ is the Gematriya of forty-nine. That is the forty-nine faces of the Torah. What does that represent?

I would like to posit the following idea. Aside from the actual Luchos, there is another aspect of Matan Torah. This was that the Torah was brought down to this world. Not just the laws of the Torah, but that that the interpretation of the Torah is no longer in Shamayim. The decision of Halacha is not found by the Heavenly Court. There are numerous incidents in the Gemarra and Midrash where this is true. Even more so, a Navi who decides Halacha based on a prophecy is automatically a false prophet. This was the idea of Matan Torah, the Torah is given down to this world. Even though Moshe continues to ask HaShem when he has a question in Halacha, that is because Moshe remains an unending Matan Torah. As the Pasuk says[16], “And you now remain with Me.” But from the death of Moshe on, the rule that it is not in heaven takes effect.

When Halachos are forgotten at the death of Moshe, the Gemarra says[17] they can only be returned through Pilpul, the use of a human’s intellect to derive the will of HaShem. Asniel Ben Knaz is the one who brings them back. Even Yehoshua cannot since he is the student of Moshe[18], and his connection to the Torah is what was given to him by Moshe.

Another Midrash says[19] that when HaShem gave the Torah to Moshe, He showed him forty-nine aspects of Assur and Mutar for each question. Moshe asked for the decision, and Hashem responds that this is for the sages of each generation to decide. That is the same forty-nine as the Gimatriya of “VeDiglo”, and that is what Moshe received. But the fiftieth level of decision, that is reserved for those whom the Torah was given to in this world, and strive to understand it. And that is what we were lifted above to.

This is actually the ultimate expression of a human as the image of Elokim. The word Elokim as explained according to the first place it is found in the Torah is a Creator. “In the beginning Elokim created.” HaShem gave man the ability to create as part of the Tzelem Elokim. The ultimate creation is to have a portion of the blueprint of creation, the Torah. We therefore have a part in the creation of Torah, the ability to decide the Halacha. That is what we received at Matan Torah. That is greater than the seventy nations. They rejected their part of the Torah. That is even ultimately greater than the angels who cannot produce new Torah. This is what the Midrash says, the word ודגלו also means to jump. Through our desire for Torah we lifted ourselves to a place greater than any other part of creation. We reached the fiftieth level of Shavuos.

This is what we say in Kedusha, “Let us sanctify Your name as It is sanctified in the heavens above”. We are expressing the desire to once again be like the angels. And this is our gift this Shabbos, to emulate the Malachim in our camp, and receive the Torah and make it ours.

[1]  במדבר פרק א – (נב) וְחָנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ עַל מַחֲנֵהוּ וְאִישׁ עַל דִּגְלוֹ לְצִבְאֹתָם:

[2]  מדרש רבה שיר השירים פרשה ב פסקה טו –  ולא עוד אלא שאמר הקב”ה ודגלו עלי אהבה ודיגולו עלי אהבה רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמרה כנסת ישראל הביאני הקב”ה למרתף גדול של יין זה סיני ושם ראיתי מיכאל ודגלו גבריאל ודגלו וראו עיני טקסים של מעלה ואהבתי אותם באותה שעה אמר הקב”ה למשה הואיל ורצונם של בני לחנות בדגלים יחנו בדגלים הה”ד (במדבר ב’) איש על דגלו באותות:

[3]  פירוש הרקאנאטי על התורה – פרשת בחקותי – ומה שעלה בידינו כי מחנה יהודה ויסוד הרוח ומחנה אוריאל וחיה ששמה אדם הם במזרח ומתאחדין במדת התפארת הנקראת מזרח. דגל מחנה ראובן ויסוד המים ומחנה מיכאל וחיה ששמה אריה כלם בדרום ומתאחדים במדת החסד הנקראת ימין. דגל מחנה דן ויסוד האש ומחנה גבריאל וחיה ששמה שור כולן בצפון ומתאחדין במדת הגבורה. דגל מחנה אפרים ויסוד העפר ומחנה רפאל וחיה ששמה נשר כולן במערב ומתאחדין במלכות

[4]  שיר השירים פרק ב – (ד) הֱבִיאַנִי אֶל בֵּית הַיָּיִן וְדִגְלוֹ עָלַי אַהֲבָה:

[5]  מדרש רבה שיר השירים פרשה ב פסקה טו – רבי אבא בשם ר’ יצחק אמר אמרה כנסת ישראל הביאני הקב”ה למרתף גדול של יין זה סיני ונתן לי משם התורה שנדרשת מ”ט פנים טהור ומ”ט פנים טמא מנין ודגלו ומאהבה גדולה קבלתיה שנא’ ודגלו עלי אהבה

[6]  שפת אמת פרשת נשא תרס”א –  יין הוא המדריגה שלמטה אהבת עולם שכולל כל השבעים אומות ג”כ וע”ז כתיב הביאני אל בית היין ע’ אומות כמ”ש במד’. אך ודגלו עלי אהבה ביחוד למעלה מאהבת עולם.

[7]  פרקי דרבי אליעזר – פרק מ – ר’ טרפון אומ’ זרח הב”ה ובא מהר סיני ונגלה על בני עשו שנ’ ויאמר ה’ מסיני בא וזרח משעיר למו ואין שעיר אלא בני עשו שנ’ וישב עשו בהר שעיר אמ’ להם הב”ה מקבלים אתם עליכם את התורה אמרו לו ומה כתוב בה אמ’ להם לא תרצח אמרו לו אין אנו יכולין לעזוב את הדבר שבירך יצחק את עשו שאמ’ לו ועל חרבך תחיה ומשם חזר ונגלה על בני ישמעאל שנ’ הופיע מהר פארן ואין פארן אלא בני ישמעאל שנ’ במדבר פארן אמ’ להם הב”ה מקבלים אתם את התורה אמרו לו ומה כתוב בה אמ’ להם לא תגנוב אמרו לו אין אנו יכולין לעזוב את הדבר שעשו אבותינו שגנבו את יוסף והורידוהו למצרים שנ’ כי גונוב גונבתי מארץ העברים ומשם שלח מלאכים לכל אומות העולם אמ’ להם אתם מקבלים עליכם את התורה אמרו לו ומה כתיב בה אמ’ להם לא יהיה לך אלהים אחרים על פני אמרו לו אנו רואין שאין אנו יכולין להניח דת אבותינו שעבדו את האלילים אלא תן תורתך לעמך שנ’ ה’ עוז לעמו יתן ה’ יברך את עמו בשלום ומשם חזר ונגלה על בני ישראל שנ’ ואתא מרבבות קדש ואין רבבות אלא ישראל שנ’ ובנוחה יאמר שובה ה’ רבבות אלפי ישראל

[8]  שפת אמת במדבר תרמ”ז – כן בנ”י ביציאת מצרים קנו להם נפש ובמתן תורה רוח ובמשכן וביהמ”ק נשמה. ואיתא כי במעשה מצות זוכין לנפש ובדברי תורה לרוח ובמחשבה ורעותא לנשמה. לכן להדגלים זכו על ידי התשוקה ורעותא דלבא שהוא מדריגה שאין לזכות לה רק ע”י הרצון כנ”ל.

[9]  רש”י פרק טו – (כה) שם שם לו – במרה נתן להם מקצת פרשיות של תורה שיתעסקו בהם שבת ופרה אדומה ודינין (סנהדרין מ):

[10]  יומא דף עה/ב – תנו רבנן לחם אבירים אכל איש לחם שמלאכי השרת אוכלין אותו דברי רבי עקיבא

[11]  טור אורח חיים סימן רפא – פי’ ישמח משה כשהיו אבותינו במצרים וראה משה כובד השעבוד שהכבידו עליהם בקש מפרעה שיתן להם יום אחד בשבוע שינוחו בו ונתנו לו ובחר ביום השביעי וכאשר נצטוו על יום השבת שמח משה שבחר בו וזהו ישמח משה במתנת חלקו ויש מפרשים משום הא דכתיב לדעת כי אני ה’ מקדשכם (וכדאיתא שבת י:

[12]  שבת דף פו/ב – ודכולי עלמא בשבת ניתנה תורה לישראל כתיב הכא זכור את יום השבת לקדשו וכתיב התם ויאמר משה אל העם זכור את היום הזה מה להלן בעצומו של יום אף כאן בעצומו של יום

[13]  שפת אמת נשא תרס”א –  יין הוא המדריגה שלמטה אהבת עולם שכולל כל השבעים אומות ג”כ וע”ז כתיב הביאני אל בית היין ע’ אומות כמ”ש במד’. אך ודגלו עלי אהבה ביחוד למעלה מאהבת עולם.

[14]  שבת דף פח/א – אמר רבי אלעזר בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע יצתה בת קול ואמרה להן מי גילה לבני רז זה שמלאכי השרת משתמשין בו דכתיב ברכו ה’ מלאכיו גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו ברישא עשי והדר לשמע

[15]   שפת אמת במדבר תרנ”ג – במדרש הביאני אל בית היין ע’ אומות ודגלו עלי אהבה בנ”י נתאוו לדגלים במתן תורה ע”ש. כי נשמתן של בנ”י נשתלחו בעוה”ז בין האומות והם כאן במקרה כדי לחבבם. כי האומות בעוה”ז בעצם ובנ”י במקרה …פי’ כי ע”י התורה יש להנפש הארת הנשמה גם בעוה”ז וזה הנחמה לנפשות בני ישראל. ולכן ניתן להם הדגלים כמ”ש ימלא כו’ כל משאלותיך.

[16]  דברים פרק ה – (כז) לֵךְ אֱמֹר לָהֶם שׁוּבוּ לָכֶם לְאָהֳלֵיכֶם: (כח) וְאַתָּה פֹּה עֲמֹד עִמָּדִי וַאֲדַבְּרָה אֵלֶיךָ אֵת כָּל הַמִּצְוָה וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תְּלַמְּדֵם וְעָשׂוּ בָאָרֶץ אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לָהֶם לְרִשְׁתָּהּ:

[17]  תמורה דף טז/א – גופא אמר רב יהודה אמר שמואל שלשת אלפים הלכות נשתכחו בימי אבלו של משה אמרו לו ליהושע שאל א”ל לא בשמים היא אמרו לו לשמואל שאל אמר להם אלה המצות שאין הנביא רשאי לחדש דבר מעתה אמר ר’ יצחק נפחא אף חטאת שמתו בעליה נשתכחה בימי אבלו של משה אמרו לפנחס שאל אמר ליה לא בשמים היא א”ל לאלעזר שאל אמר להם אלה המצות שאין נביא רשאי לחדש דבר… אמר רבי אבהו אעפ”כ החזירן עתניאל בן קנז מתוך פלפולו שנאמר וילכדה עתניאל בן קנז אחי כלב

[18]  פרי צדיק פרשת כי תצא – אות טז – גם בהלכות שנשתכחו בימי אבלו של משה מצינו (תמורה ז’.) אף על פי כן החזירן עתניאל בן קנז מתוך פלפולו שהיה אז מסנהדרין ולא מצינו שהחזירן יהושע . אך הענין דבחינת תורה שבעל פה של משה היה תורה שבעל פה הנצרכה אף בלעדי זאת לתקן הרב כעס כנזכר לעיל ועל זה נאמר ונתת מהודך עליו, והיינו שנתן לו מן ההוד שלו שהוא מבחינת תורה שבעל פה שלו.

[19]  מדרש תהלים מזמור יב – א”ר ינאי, לא ניתנו דברי תורה חתוכין, אלא כל דבר ודבר שהיה הקב”ה אומר למשה היה אומר מ”ט פנים טהור ומ”ט פנים טמא. אמר לפניו, רבונו של עולם עד מתי נעמוד על בירורה של הלכה. אמר לו, (שמות כג, ב) אחרי רבים להטות. רבו המטמאין טמא, רבו המטהרין טהור.


To dedicate this Chiddush (Free!) Leiluy Nishmas,Refuah Sheleimah, Hatzlacha, click here


Agree? Disagree? Want to add anything? Comment on the chiddush!
Discussions - Answers and Comments (0)
This chiddush has not been commented on yet