The Pasuk says[2], “The entire congregation of Yisrael arrived in the wilderness of Zin in the first month, the people camped at Kadesh, and Miriam died and was buried there.” The passing of Miriam raises a number of questions. In many ways, we view the three children of Amram as a group. The Pasuk in Zecharya writes[3], “I removed the three shepherds in one month.” Even though the Pasuk is discussing a different event, the Gemara in Taanis writes[4] that this is a metaphor for the passing of Moshe, Aharon, and Miriam. Similarly, the Gemara in Shabbos[5] describes Matan Torah as being given by that threesome. The three gifts of the desert, the Ananei HaKavod, the Manna, and the Be’er, are connected to and parallel to the three siblings[6].

But if we examine their passing we find a difference. The Pasuk says[7] that the reason Moshe and Aharon do not enter Eretz Yisrael is because of the sin of smiting the rock. That clearly suggests that if not for that sin, they would have entered. But Miriam dies before that event. Aside from that, since the women did not participate in either the Eigel or the Meraglim, they were exempt from the punishment of not entering Eretz Yisroel. So why should the great leader and Tzadekes Miriam be singled out to not enter the land? In addition, we learn from her death that the death of a Tzadik atones just as the Parah Adumah[8]. How is this connected?

In the Midrash known as ‘Midrash Esfa’ there is the beginning of an explanation[9]. (This is a Midrash that did not come down to us in its entirety. Scholars disagree whether it is from ninth century Bavel or Italy. Fragments are brought by Rishonim including the Rokeach[10].)  “And Miriam died there, alone of all the women who left Egypt. No woman died in the desert, as it is written (Joshua 5: 4) …. And why did she die? Since the Be’er was given in her merit, therefore she could not remain alive and the Be’er that was in her merit be removed. Another explanation; since she was equal to Moshe and Aharon, the three of them were leaders of Israel. It was not correct that they should die, and Miriam continued to live.”

From this Midrash we see that the logic was not that Miriam died and then the Be’er that was in her merit was gone, but the other way around. The Be’er had to be removed, and therefore Miriam had to die. But that just makes the question more difficult. Why was the Be’er different than the other two gifts, the Ananei HaKavod, and the Manna? Since the Torah writes that Moshe and Aharon could have entered the Land without their gifts, if not for their sin; then why is the Be’er different that its leaving caused Miriam to die?

The Bais Yakov, by Rabbi Yakov Leiner the second Rebbe of Izbicia, explains this[11]. (The Sefer is quite unique in that it explains each Parsha as a unit, with a central theme.) The theme of this week’s Parsha is the transfer from the generation that left Egypt and received the Torah, to those that enter Eretz Yisroel. Throughout the Sifrei Machshava, water represents desire[12], and that was the Be’er of Miriam.

 In general, the welling up of water from a well represents desire to connect to something. (See where we discussed the idea of the R’Kia and the upper and lower waters.) It also represents the Torah Sh’bal Peh, the welling up of Torah from within the Jewish people. These two ideas are actually the same idea; the Torah comes up from us in as much as we desire it. But the desire for Torah of the first generation that received the Torah, was different than that of the second. The Torah Sh’Bal Peh of Matan Torah was different. It was to connect to Moshe, and through him to what HaShem’s will was. The concept of creating ‘new’ Chidushim in Torah was not their Avodah. It was all through Moshe revealing the will of HaShem. As the Pasuk writes[13] when the question of Pesach Sheni was asked, “Wait and I will hear what HaShem will command.”

 The next generation that entered Eretz Yisroel was expected to be Mechadesh on their own. This is seen in the Gemarra[14] that when Yehoshua forgot Halachos after Moshe’s passing, Asniel ben Knaz relearnt them through Pilpul, not prophecy. Therefore, as opposed to the Manna and the Ananei HaKavod, the Be’er,which represented Torah Sh’bal Peh, needed to leave and return in a way that was appropriate for the new generation. What was this difference?

The first generation received everything from HaShem. The Torah was given to them, and they did not have the same type of toiling in Torah as the following generations. The next generation had to exert themselves differently and more ‘physically’ to acquire Torah. They were entering Eretz Yisroel, and there the effort takes on a more physical characteristic. But if Moshe would have spoken to the rock to return Miriam’s Be’er, instead of hitting it physically, he would have transformed the exertion into something more spiritual, and brought even the second generation to the level of the first[15]. Thus the Be’er was something directly relevant to the entrance to the land, and needed to undergo a metamorphosis as we entered Eretz Yisroel.  Therefore, Miriam had to die to allow the Be’er to leave and then return in its new form. That begins to give some insight into the passing of Miriam. But we can expand on this.

Chazal teach us from the juxtaposition of the Parah Adumah to the passing of Miriam, that the death of a Tzadik atones like Parah Adumah. Rashi explains[16] that the atonement of Parah Adumah is to remove the sin of the Eigel. “Let the mother (the cow) come and clean up the filth of her son (the Eigel).” At the time of the giving of the Luchos, complete unending life like Adam, had returned to the world. With the sin of the Eigel, death returned. Therefore, the Parah atones for the Eigel, by removing the spiritual stain that contact with death brings. If not for the sin, there would have been no need for the Parah Adumah. So even though the Parah does not recreate life, it does remove the spiritual effect of death. That is the Parah removing the stain of the Eigel.

The Be’er of Miriam was first given in Refidim[17]. That is when the people complained, and HaShem told Moshe to smite the rock. Refidim is also where Amalek attacked[18], because we were halfhearted in our connection to Torah[19]. The Be’er brought about an outpouring of desire for the Torah, that counteracted the laziness, and leads to Matan Torah[20]. But this type of desire was unique for the generation that was in the desert with Moshe. Now as we enter Eretz Yisroel, we need a new Be’er of desire. Therefore, just as the Parah rectifies the grime of the Eigel; Miriam dies and her Be’er leaves and a new type of desire needs to be created. That is the parallel between the death of Miriam and the Parah.

Using an idea that R Moshe Zacuto (one of the commentaries on the Zohar) wrote[21] we can explain this a bit further. Miriam’s name is connected to the word ‘Mar’ – bitter. When she is born the servitude in Egypt begins. She dies when the generation that left Egypt all die out. Her role is to counteract the bitterness of the slavery, and its effect on that generation. This is the idea[22] that HaShem sweetens the bitter with something else bitter. (This is once again by a miracle of water, and also by Elisha with the bitter waters of Yericho.) But when that process is finished, she fulfilled her purpose. In the same way, the Parah is all fire and red and represents the Midah of Din, but removes the spiritual effect of death, which is also the Midah of Din. But it requires the Parah to be completely consumed to allow the process of purification to take place. And within both of these ideas, there is a source of life. The ashes of the Parah need to be mixed with ‘living water’. So too the death of Miriam brings a new source of flowing water.

We can expand this idea in one more direction. Miriam herself did die once previously and was brought back to life. That was when she spoke against Moshe and was punished with Tzaras. Tzaras is comparable to death, as it says in the Pasuk[23]; and her purification is a rebirth. But the reason she was punished there, is relevant here. Miriam said that the prophecy of Moshe is the same as hers and Aaron’s. But she is mistaken. She is a prophet that creates a Be’er. That is a source of Torah that arises from down in this world. But Moshe is different. As HaShem says, “I speak to Moshe directly from My mouth to his.” Moshe’s Torah is directly connected to HaShem. Since Miriam did not appreciate the relationship between her Torah and that of Moshe; her source of Torah had to be removed. But as the Midrash says, that can only be accomplished with the death of Miriam herself.

But the Be’er of Miriam remains. As the Midrash says[24], at the end of the forty years in the desert, the Be’er descended into the sea of Teverya. In the writings of the Gurei Ha’Ari ZT”L[25]: the Ariz”l brought R’ Chaim Vital to that part of the lake and gave him to drink from that water, and then he began to understand the depth of Torah. The Be’er of Miriam remains and from there the Torah arises again.

[1] ספר במדבר פרק כ – (א) ויבאו בני ישראל כל העדה מדבר צן בחדש הראשון – רש”י – כל העדה – עדה השלמה שכבר מתו מתי מדבר ואלו פרשו לחיים:

[2] ספר במדבר פרק כ (א) ויבאו בני ישראל כל העדה מדבר צן בחדש הראשון וישב העם בקדש ותמת שם מרים ותקבר שם: (ב) ולא היה מים לעדה ויקהלו על משה ועל אהרן:

[3]  זכריה פרק יא – (ח) ואכחד את שלשת הרעים בירח אחד ותקצר נפשי בהם וגם נפשם בחלה בי:

[4] תענית דף ט/א – מת משה נסתלקו כולן שנאמר ואכחד את שלשת הרעים בירח אחד וכי בירח אחד מתו והלא מרים מתה בניסן ואהרן באב ומשה באדר אלא מלמד שנתבטלו שלש מתנות טובות שנתנו על ידן ונסתלקו כולן בירח אחד

[5] שבת דף פח/א – דרב חסדא בריך רחמנא דיהב אוריאן תליתאי לעם תליתאי על ידי תליתאי ביום תליתאי בירחא תליתאי.

רש”י -על יד תליתאי – משה תליתאי לבטן, מרים אהרן ומשה:

[6] מדרש רבה שיר השירים – פרשה ד פסקה יד –  ר’ יוסי אומר שלשה פרנסין טובים עמדו לישראל ואלו הן משה ואהרן ומרים ובזכותן נתנו להם שלש מתנות טובות הבאר המן וענני כבוד המן בזכות משה הבאר בזכות מרים בזכות אהרן ענני הכבוד מתה מרים ופסקה הבאר והיו אומרין לא מקום זרע ותאנה וחזרה בזכות משה ואהרן מת אהרן נסתלקו ענני הכבוד הה”ד (במדבר כ’) ויראו כל העדה כי גוע אהרן אל תקרי ויראו אלא וייראו וחזרו שניהם בזכות משה מת משה נסתלקו שלשתן ושוב לא חזרו

[7] דברים פרק לב – (מט) עלה אל הר העברים הזה הר נבו אשר בארץ מואב אשר על פני ירחו וראה את ארץ כנען אשר אני נתן לבני ישראל לאחזה: (נ) ומת בהר אשר אתה עלה שמה והאסף אל עמיך כאשר מת אהרן אחיך בהר ההר – יאסף אל עמיו: (נא) על אשר מעלתם בי בתוך בני ישראל במי מריבת קדש מדבר צן על אשר לא קדשתם אותי בתוך בני ישראל:

[8] מועד קטן דף כח/א – אמר רבי אמי למה נסמכה מיתת מרים לפרשת פרה אדומה לומר לך מה פרה אדומה כפרת אף מיתתן של צדיקים מכפר

[9] בתי מדרשות חלק א – מדרש אספה  -ותמת שם מרים זו מתה בלבד מכל הנשים שיצאו ממצרים שלא מתה אשה מדבר שנאמר (יהושע ה ד) כל העם היוצא ממצרים הזכרים כל אנשי המלחמה מתו ולא הנקבות וזו למה מתה מפני באר שנתנה בשבילה שלא היה אפשר לה שתהא קיימת והבאר שנתנה בזכותה מסתלקת דבר אחר מפני שהיא שוה למשה ולאהרן בגדולה ששלשתן היו פרנסים טובים לישראל שאינו בדין שיסתלקו ומרים קיימת לכך קדמה תחלה ומתה

[10] https://en.wikipedia.org/wiki/Midrash_Esfah

[11] בית יעקב פרשת חקת – ותמת שם מרים…באמת פרה מרמז על עתיד לחיים נצחיים ומזה יובן כי בעולם הזה אין שום דבר שלם בכל ענינים כי גם על משה רבינו עליו השלום היה טענה וקטרוג בעולם הזה כי בעולם הזה הפסד שולט …ולכן מזה יפול תשוקת האדם בראותו את ועל זה רומז מיתת מרים כי באר בזכות מרים ובאר רומז על חשק. וזה כי ניטל בזו הסדרה החשק מישראל כפי שהיה בדור המדבר והשי”ת נתן להם כח תשוקה חדשה כפי בחינת באי הארץ ולפי שבזה הסדר התחיל כח באי הארץ להתגבר לכן אירע מכשול גם למשה כמאמר תקוני זה”ק תקנא כ”א מ”ד א’ דאלו הוה ממלל לסלע כברתא דמלכא לא היו ישראל צריכים להתייגע על דברי תורה כי ענין דור המדבר היה העיקר בחכמה ומחשבה ובחכמה יכול האדם להשיג גם דבר שאינו שייך לו ויוכל להפסיד על ידי זה

[12] ספר התניא – חלק ראשון – פרק ז – שהוא בחי’ יסוד המים מארבע יסודות הרעים שבה שממנו מדת התאווה

[13] במדבר פרק ט – (ח) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם משֶׁה עִמְדוּ וְאֶשְׁמְעָה מַה יְּצַוֶּה יְדֹוָד לָכֶם:

[14] תמורה דף טז/א – תנא אלף ושבע מאות קלין וחמורין וגזירות שוות ודקדוקי סופרים נשתכחו בימי אבלו של משה אמר רבי אבהו אעפ”כ החזירן עתניאל בן קנז מתוך פלפולו

[15]ספר פתחי שערים נתיב פרצוף א”א – פתח כז – …בבחינת תורה שבכתב, …הם המים אשר נתן הקב”ה לב”י במדבר, שאם היה אז משה ר’ מדבר אל הסלע במקום להכותו, היו מים אלו נפתחין, וע”י כן היה משה ר’ מגיע לשער הנ’ של נ’ שערי בינה, והתושבע”פ שהוא היה מוסר לישראל הייתה אז מתפרשת לעם ישראל בלי שיצטרכו לעמל רב כדי לבררה. אמנם משום חטאו של מרבע”ה נשארו רב המים האלו שהם סוד פנימיות התורה שבע”פ גנוזים …, והם בסוד בארה של מרים, שצריך כעת חפירה וכריה (טרחה רבה) על מנת לגלות מעט מן המים שבה. החפירה היא לימוד התורה שהוא סוד התנאים והאמורים שטרחו הרבה לבאר את ההלכה…

[16] רש”י במדבר פרק יט פסוק כב –  פרה אדמה – משל לבן שפחה שטינף פלטין של מלך אמרו תבא אמו ותקנח הצואה כך תבא פרה ותכפר על העגל:

[17] שמות פרק יז – (א) ויסעו כל עדת בני ישראל ממדבר סין למסעיהם על פי ידוד ויחנו ברפידים ואין מים לשתת העם:

[18] שמות פרק יז – (ח) ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידם:

[19] מדרש תנחומא בשלח – פרק כה – אחרים אומרים אין רפידים אלא שרפו ידיהם מן התורה ולפיכך עמלק בא עליהם וכן את מוצא שאין השונא בא אלא על ידי רפיון ידים מן התורה

[20] מחשבות חרוץ – אות יט -ושם ברפידים רפו ידיהם מהתורה וניתן להם בארה של מרים שאמרו ז”ל (מכילתא יתרו א’) מובא בספר דבש לפי דהיו טועמין בו טעם יין וכל מיני משקין. אבל כמו שהמן היה לחם שמלאכי השרת אוכלין כך הבאר משקה שמלאכי השרת שותין. וטעם יין שבו הוא מהיין המשומר בענביו והוא סוד טעמי תורה שאין מגלין לאומות העולם. דהתורה נמשלה לכל מיני משקין מים ויין דבש וחלב. וכל נפילה וירידה דישראל הוא לצורך עליה יותר גדולה כידוע. וכן אותו ריפוי ידים היה כדי שיזכו על ידי זה לבארה של מרים. וזהו הרפואה שקדמה למכה דעל ידי זה נצחו אחר כך לעמלק להחליש כוחו שנתעורר על ידי הריפוי ידים:

[21] פירוש הרמ”ז על זוהר במדבר – והנה ידוע שמרים שרשה בגבורות …לכן במצרים שהיו הגבורות קשות, כשנולדה מרים התחילה המרירות פ”ו שנה בסוד אלקי”ם, אמנם היא בסוד הגבורות הטהורות שבמלכות, וששם שורש אפר הפרה שסודה לדחות טומאת המת בעשות שפטים בפרה סוררה כאמור. והנה בפרק מיתת מרים כלו כל מיתי מדבר, שהם החזירו המיתה לעולם, וכמ”ש רש”י בפסוק (כ, א) ויבואו בני ישראל כל העדה, ואז שעברו הארבעים שנה נגמר לפי אותה שעה כל הצורך להכניע הפרה הסוררה בהשתמש באפר הפרה, ובלע כח המות, שהרי לבאי הארץ נאמר (דברים ד, ד) חיים כלכם היום. והנה לעומת שבבוא מרים לעולם נתעוררו הגבורות הקשות כך עתה שתש חילם וכחם וגברו הגבורות הקדושות, אז שלט הדין הקדוש במרים להעלותה למעלה:

[22] פירוש בעלי התוספות על שמות פרק טו פסוק כב – ויורהו ה’ עץ. עץ זית היה והיה מר והשליכוהו במר והיה למתוק

[23] במדבר פרק יב (יא) וַיֹּאמֶר אַהֲרֹן אֶל משֶׁה בִּי אֲדֹנִי אַל נָא תָשֵׁת עָלֵינוּ חַטָּאת אֲשֶׁר נוֹאַלְנוּ וַאֲשֶׁר חָטָאנוּ:- (יב) אַל נָא תְהִי כַּמֵּת אֲשֶׁר בְּצֵאתוֹ מֵרֶחֶם אִמּוֹ וַיֵּאָכֵל חֲצִי בְשָׂרוֹ:

[24] מדרש תהלים – מזמור כד – כתיב, (במדבר כא, כ) ונשקפה על פני הישימון. אמר רבי אבא בר חייא, כל מי שהוא עולה להר נבו, רואה כמין כברה בימה של טבריא, והיא בארה של מרים:

[25] דעת ותבונה למוהרי”ח – פתיחה ראשונה – אך כבר נודע שהרב השקהו למהרח”ו ז”ל מבארה של מרים בים טבריה ונתיישבה החכמה בקרבו