Battling Plishtim

Written by Rabbi Rudman, 4/11/2018

 One of the nations with which Klal Yisrael interacts during its formative years, are the Plishtim. From the time of Avrohom and the other Avos, through Yetzias Mitzrayim, and culminating with Shimshon and David, there are constant interactions with them. In this week’s Parsha we learn about the conflict between Yitzchok and Avimelech. What is the unique spiritual battle that these interactions represent?

In addition, in the beginning of Toldos, the Pasuk seems to repeat itself[1]. “These are the descendants of Yitzchok, Avrohom gave birth to Yitzchok.” Rashi is bothered why we need to be told once again that Avrohom gave birth to Yitzchok? He answers[2] that the Leitzanei – mockers – of the generation said that Avimelech, the king of the Plishtim, was the actual father of Yitzchok. Therefore, HaShem fashioned Yitzchok’s face as that of Avrohom, so it should be clear whom his actual father was. (The Mefarshei Rashi discuss whether this was before or after Yiztchok was born.) Why do we care about these mockers, and who are they? I think we can clarify both issues together.

In two places in Chazal, the Plishtim are called Leitzanim. Once is a Gemarra in Avoda Zara[3]. “Said R. Samuel b. Nahmani in the name of R. Yonasan: Happy is the man that has not walked in the counsel of the wicked …nor sat in the seat of the mockers— for he did not sit in the company of the Plishtim, because they were mockers; as it is said, and it came to pass, when their hearts were merry, that they said: Call for Shimson that he may make us sport.”

The second is a Midrash[4]. “Smite the mockers – these are the Plishtim.”

Therefore, it would stand to reason that the mockers at the beginning of this week’s Parsha are Plishtim. They would be the ones to claim that since Sara had not had children for so many years, and only after Avimelech their king, took her captive did she immediately gave birth; the child was from their nation.

But why does the Torah care about this foolish mockery? Why do we care about the empty words that did not change our history one iota? Is there more to understand here?

We also find another nation who are called mockers. That is Amalek, who is destined to be eradicated. What is the difference between the two nations’ mockery? Why is one to be destroyed, and the other not?

The name Plishtim is made up of two words[5]. Pleshet which means expansion, the public sphere. And Yam which is the ocean. When the Jews leave Egypt we are told that HaShem does not take the way of the Plishtim, because it is too close. Obviously in Pshat, there is a clear explanation of this. But the Toldos Aharon, the Sefer of R’ Aharon of Zhitomir a student of R Levi Yitzchok of Berdichev, explains this in the following way[6].

The Zohar writes that the public area is the way of attempting to understand HaShem through Teva. But since it public, it is open to be misused and misunderstood. When the Jews leave Egypt our goal is to come to see HaShem. He does not take us the way of the Plishtim, which is to grasp Him through the world of Teva. Instead, HaShem takes us to the desert, where we are disconnected from Teva to receive the Torah. Once we have the Torah, we can understand the Teva as being another manifestation of HaShem. The Plishtim think they have a way to grasp HaShem, and in theory they are correct. But unless it first goes through the desert and the Torah, it can be extremely misleading. If misused, it can lead to return to Egypt. Egypt is where Pharoah can say, “Who is HaShem?” Meaning, I do not see any HaShem in this world. Trying to find HaShem through the world, can potentially lead back to not seeing HaShem at all.

In the way of Teva, Avrohom cannot have children. The Plishtim think that HaShem reveals Himself through Teva. Therefore, they do not acknowledge that the Torah can word and affect the world above the Teva. When they see Yitzchok, and he has a different way of serving HaShem, he does not ‘look’ like Avrohom; they are sure that they are correct. Avrohom’s way of serving HaShem cannot last, and Yitzchok comes from Avimelech. Therefore, HaShem causes Yitzchok to look like Avrohom to prove that even in the way of the Torah, there is a continuity of teaching.

Mockery is to take valuable and diminish its worth. The Plishtim mock the world above. They say there is nothing more valuable than this world. This is even in a spiritual sense. Any claim there is a connection that transcends Teva, is lacking and value and can be mocked. But, the Plishtim’s mockery is only of the approach, they do not accept that the connection to HaShem can come through the Torah which is above the natural world. They can be reasoned with. And we find that Avrohom and Yitzchok rebuke Avimelech numerous times. Amalek mocks the entire existence of HaShem. Therefore, about Amalek it is said[7], “Do not rebuke a Leitz since he will not listen to you.” They reject HaShem completely so there is no reason to discuss it with them.

This is the difference between the Letz of Amalek which has no Tikun and the Letz of Plishtim. That is why the Plishtim claim Yitzchok came from them, they claim Ruchniyos comes from them. Yitzchok looks different than Avrohom because his  Ruchniyos approach is different, only the need  to remove the mockery causes HaShem to have them look the same.

Yitzchok is the antidote to the Plishtim. He is the Midah of Yirah, who does not make a mockery of anything. Of the Avos he is the one who has the most interaction with the Plishtim. That is what the people realize when Rashi says[8] that the fertilizer of the mules of Yitzchak are more valuable than the gold of Avimelech. Mules are what Avrohom is compared to[9], something which has not natural continuation. Gold seems to be the way of power in the world. But we see in Yitzchok the son of the ‘mule’ Avrohom that the method of continuity of Klal Yisorel is beyond the natural world.

That is the message of the battle against the Plishtim. HaShem does reveal himself through Teva. But He gave the Jewish people a higher level of revelation, the Torah. We can utilize both in the proper way and order, as the Torah teaches us.

[1]  בראשית פרק כה – (יט) וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק:

[2]  רש”י על בראשית פרק כה פסוק יט –  אברהם הוליד את יצחק – …ד”א ע”י שכתב הכתוב יצחק בן אברהם הוזקק לומר אברהם הוליד את יצחק לפי שהיו ליצני הדור אומרים מאבימלך נתעברה שרה שהרי כמה שנים שהתה עם אברהם ולא נתעברה הימנו מה עשה הקב”ה צר קלסתר פניו של יצחק דומה לאברהם והעידו הכל אברהם הוליד את יצחק וזהו שכתב כאן יצחק בן אברהם היה שהרי עדות יש שאברהם הוליד את יצחק:

[3]  עבודה זרה דף יט/א –  ובמושב לצים לא ישב שלא ישב במושב אנשי פלשתים מפני שלצנים היו שנאמר ויהי כטוב לבם ויאמרו קראו לשמשון וישחק לנו

[4]  מדרש שמואל פרשה יב –  דבר אחר, לץ תכה אלו פלשתים. ופתי יערים אלו הסגנים. דבר אחר, לץ תכה אלו הפלשתים. ופתי יערים אלו הסרנים:

[5]  ליקוטי אמרים – ספר יהושע פרק א – כי ענין פלשתים פלשת ים פירוש שנקראים כן על שם עסקם לפלש ולבקש בעמקים כענין נחותי ימא להעלות מטמונות שבים שזה גם כן יגיעה למצוא דבר שכבר הוא מצוי שם רק שהוא בעסקי עולם הזה.

[6]  ספר תולדות אהרן – פרשת בשלח  – …ומפרש העיקר הוא – דרך ארץ, שהולכים בדרך הטבע ואינם משברים אותה כנרמז, והטבע נקרא פלשתים, היינו פלשת ים, פלשת הוא לשון מפולש שהוא דרך הרבים, ורשות הרבים הוא דרך חיצונים כמבואר בזוהר פ’ ויקהל (ח”א קצז ע”ב) החילוק שבין דרך לאורח שהוא אורחת צדיקים, וי”ם היא השכינה, שבכל מקום השכינה שורה שלית אתר פנוי מיניה אפילו בגשמיות, כמ”ש (נחמי’ ט, ו) ואתה מחיה את כולם, רק העולם אינם משיגים בעיקר החיות ומדבקים א”ע לתענוג גשמיות, וזה עיקר העבדות לקשר ולדבק עיקר החיות של אותה הדבר להבורא כביכול והם עושים מי”ם דרך מפולש . ולכך לא הוליכם דרך ארץ פלשתים, שיהא עיקר העבדות הבורא ע”י דרך הטבע, כי קרוב הוא, כלומר הגם שה’ ית’ שורה בכל מקום אפילו בדרך הטבע ויכול האדם הישראלי לעבוד את הבורא אפילו בדרך הטבע ע”ד קרוב ה’ לכל קוראיו (תהלים קמה, יח), אפילו הכי לא הוליכם השם בדרך זה, כי אמר “אלהים”, שהוא מידת הדין, פן ינחם העם בראותם מלחמה, היינו שזה הדרך יש בה מלחמה כבידה לשבר את הטבע, ושבו מצרימה, לדבק א”ע בגשמיות התענוג שהוא מיצר ים החכמה וישארו בזה התענוג הגשמי. וזה הוא פן ינחם העם, “ינחם” הוא לשון נחמה:

ולכך ויסב אלהים את העם דרך המדבר ים סוף, כלומר לכך נתן לנו הבורא את התורה – שיהא עיקר דבורינו ועיקר עסקינו בדבור התורה. ובתורה נבראו כל הברואים וכל חמדת עוה”ז, שאותיות התורה הם עיקר חיות כל הדברים, וזה דרך “המדבר”, לשון דיבור, ים סוף, הוא התורה שהיא סופא דכל דרגין, היינו לדבר תמיד בדבורים של התורה, והתורה נקרא חירות, ע”ד חרות על הלוחות אל תקרא חרות אלא חירות ממלאך המות, חירות משעבוד מלכיות (שמו”ר לב, א ועי’ עירובין נד ע”א), … “וחמישים” היינו בשער הנו”ן שהיא התורה – בוודאי עלו מארץ מצרים, שאין בדרך זה סכנה כל כך שהמאור שבה מחזרת למוטב (פתיחתא דאיכ”ר ב), ע”ד בראתי יצה”ר בראתי תבלין (קידושין ל’ ע”ב), הש”י יזכנו לעבוד אותו תמיד בין בלימוד בין בדרך ארץ אמן:

[7]  משלי פרק ט – (ח) אַל תּוֹכַח לֵץ פֶּן יִשְׂנָאֶךָּ הוֹכַח לְחָכָם וְיֶאֱהָבֶךָּ:

עיין פחד יצחק פורים סוף מאמר א

[8]  רש”י על בראשית פרק כו – (יג) כי גדל מאד – שהיו אומרים זבל פרדותיו של יצחק ולא כספו וזהבו של אבימלך (ב”ר):

[9]  מדרש רבה בראשית פרשה לח – (ו) ר”א ורבי יוחנן ר”א אומר ודברים אחדים דבורים אחדים מעשה דור המבול נתפרש מעשה דור הפלגה לא נתפרש ודברים אחדים שאמרו דברים חדים על ה’ אלהינו ה’ אחד ועל אחד היה אברהם בארץ אמרו אברהם זה פרדה עקרה הוא אינו מוליד


To dedicate this Chiddush (Free!) Leiluy Nishmas,Refuah Sheleimah, Hatzlacha, click here

Agree? Disagree? Want to add anything? Comment on the chiddush!
Discussions - Answers and Comments (0)
This chiddush has not been commented on yet