In this week’s Parsha we are taught about the antecedents of Kehuna, Leviya, and Malchus. When Pharaoh commands the midwives’ of Klal Yisroel to murder the male babies as they are born, they refuse. The Pasuk describes[1] that since they feared HaShem, He made for them ‘houses’, better translated as dynasties. Rashi[2] based on the Gemarra in Sotah says that this refers to Houses of Cohen, Levi, and royalty. I would like to explore the connection between fear of HaShem and the description of the ‘Houses’; specifically, from the matriarchs who are the foundation.

The Gemarra in Sotah brings two disagreements between Rav and Shmuel[3]. One is whom are the two women mentioned here. According to one opinion they are Yocheved and Elisheva, her daughter in law ,the wife of Aharon. The other is that they are Yocheved and Miriam, mother and daughter. There is a second disagreement, as to whether the ‘Houses’ are Cohen and Levi, or Cohen and royalty. The Maharsha[4] writes that the two disagreements are parallel, if the second woman is Elisheva it is referring to the House of Cohen; and if it is Miriam since she is married to Calev, it is referring to the house of David. Rashi conflates the two opinions and says it is referring to all three of the dynasties[5]. But why specifically does fear of HaShem bring what is described as a house? To understand this, an explanation of Yiras HaShem is needed.

The Rambam[6] writes that the Mitzvos of love and fear of HaShem are intertwined. In fact, even though in the listing of the Mitzvoth they are two separate Mitzvoth, in their description in Hilchos Yesodei HaTorah they are explained as one spiral leading up to HaShem. Interestingly in the Hakdamos HaZohar, it begins with an explanation of the word Bereishis as the idea of Yirah with which the world is created, and describes that as the first Mitzvah[7]. The second Mitzvah is described as[8] “The commandment which Yirah is unified with and does not leave it forever, and this is Ahavah.” It seems both the Rambam and the Zohar are saying that the idea of fear of HaShem is that there are limits and boundaries to Ahavah of HaShem. Another way of saying this, is that nothing can exist without a container to hold it. A container has boundaries. Therefore, Yirah is the idea of a boundary, within which Ahavah can flourish.

A home is a place of boundaries[9], that excludes what is outside the home. In the home there is love, but the walls define where the boundaries of that love begin and end. Thus it is correct that the reward for fear of HaShem is a house, within which Ahavas HaShem can flourish without overstepping the boundaries. But why do these three dynasties represent this balance of Ahavah contained by Yirah?

The three dynasties that Yocheved and Miriam merited here are all capable of losing their boundaries. A king has three Mitzvoth Lo Ta’ase. Each is to set a boundary so his unbridled power cannot be abused. Shlomo’s book of Shir HaShirim is the greatest expression of love for HaShem. But in a simplistic sense, when Shlomo does not follow the boundaries the Torah establishes for a king, marrying many wives from various nations, even though his intentions are to bring more people to love HaShem, he ends up being responsible for grievous sins. He allows the Ahavah to overstep the boundaries of the Yirah.

In the house of Levi, Korach assumes that he is as holy as Aharon, and therefore is not bound by the limits of the House of HaShem, the Ohel Moed. He attempts to blur the boundaries between a Cohen and a Levi, and the results are catastrophic for him and his followers. Korach who carried the Aron, felt his closeness to HaShem allowed him to ignore boundaries.

We even find by the Kohanim a similar mistake. The Gemarra says[10] that the Mishkon and Mikdosh are interchangeable. Meaning when the Torah refers to one it is also referring to the other. But actually the words are quite different. Mishkon is from the word Shachen- a neighbor. That implies closeness and familiarity. Mikdosh is from the word Kodesh, as in separated and sanctified. This is the meaning of the word Kidushin, this couple are now sanctified and separated from all others. The words are actually contradictory! But the goal is to find the balance between Kodesh and Shachen, as it is to find the balance between Ahavah and Yirah. The sons of Eli HaKohen, took the portion of the Kohen prior to the bringing of the Korban to HaShem. They felt that the Mishkon of Shiloh created such a close relationship with HaShem, that there was no need for the boundary of waiting for Hashem to ‘get’ his portion. Therefore, their descendants are punished to die at an early age. We see once again how the Ahavah uncontrolled by Yirah can be abused.

Part of Pharaoh’s murder of the infants was the statement that a child has no value inherently till it accomplishes something. The response of the midwives was that a Jewish child already has meaning inherently because of its Neshama[11]. [Maybe that is the meaning of their response to Pharaoh that they are Chayos – alive. Inherently we are alive.] A house includes all that is within it. When a child is born into a home, the home creates a love within itself for that child. The understanding of the midwives allowed them to create a home even where there was not yet one.

Yocheved specifically has this ability. The Jewish nation ceases being individuals, and becomes a nation when we are seventy. As we learnt in VaYigash, according to one opinion, Yocheved is the seventieth member of Klal Yisroel who is born as we enter Egypt. When a group of people enter another nation, the possibility exists of their assimilating. But when one nation enters another, they exist as two nations. Seventy creates a nation. Yocheved is the one who does that. Thus she separates us from the other nations. She realizes from her own history, that even a newborn has that ability. She therefore recognizes the inherent value of each person in Klal Yisroel, and does not follow Pharaoh’s orders. That Yiras Shamayim creates the homes of Klal Yisroel, and she merits the dynasties that contain within themselves the Ahavah with the boundaries of Yirah.

[1] שמות פרק א – (כא) וַיְהִי כִּי יָרְאוּ הַמְיַלְּדֹת אֶת הָאֱלֹהִים וַיַּעַשׂ לָהֶם בָּתִּים:

[2] רש”י על שמות פרק א – (כא) ויעש להם בתים – כג בתי כהונה ולויה ומלכות שקרויין בתים. ויבן את בית ה’ ואת בית המלך. כהונה ולויה מיוכבד. ומלכות ממרים כדאיתא במס’ סוטה (שם):

[3] סוטה דף יא/ב –  רב ושמואל חד אמר אשה ובתה וחד אמר כלה וחמותה מ”ד אשה ובתה יוכבד ומרים ומ”ד כלה וחמותה יוכבד ואלישבע תניא כמ”ד אשה ובתה דתניא שפרה זו יוכבד ולמה נקרא שמה שפרה שמשפרת את הולד ד”א שפרה שפרו ורבו ישראל בימיה פועה זו מרים ולמה נקרא שמה פועה שהיתה פועה (ומוציאה את הולד) ד”א פועה שהיתה פועה ברוח הקודש ואומרת עתידה אמי שתלד בן שמושיע את ישראל …ויהי כי יראו המילדות את האלהים ויעש להם בתים רב ושמואל חד אמר בתי כהונה ולויה וחד אמר בתי מלכות מ”ד בתי כהונה ולויה אהרן ומשה ומ”ד בתי מלכות דוד נמי ממרים קאתי

[4] מהרש”א סוטה – ויעש להם בתים כו’ ח”א בתי כהונה כו’. מפורש בפרקי ר”א בתים אלו איני יודע מה הם כשהוא אומר אשר בנה שלמה שתי בתים את בית ה’ זו בית כהונה ואת בית המלך זו מלכות זכתה יוכבד לכהונה ומרים למלכות כו’ ע”ש ונראה דהני אמוראי רב ושמואל דפליגי הכא פליגי נמי לעיל במילדות מי היו ומ”ד לעיל אשה ובתה ס”ל הכא בתי מלכות ממרים ומ”ד לעיל כלה וחמותה ס”ל הכא בתי כהונה מאלישבע אך מה שאמר דבתי לויה ממשה לא ידענא מאי רבותיה דהא כל שבט לוי נבחר לעבודת הלוים וי”ל דה”ק שאחר שנתגרשה יוכבד מאישה עמרם [זכתה] לינשא שנית לעמרם שהיה לוי דהיינו שנולד ממנה משה שהיה לוי.

[5] עיין באר בשדה בביאור רש”י, שגם המד”א שבתי מלכות מודה שהיה כהונה ולויה וזה השיטה שרש”י מביא

[6] יד החזקה הלכות יסודי התורה פרק ב – (א) האל הנכבד והנורא הזה מצוה לאהבו וליראה אותו שנאמר ואהבת את ה’ אלהיך ונאמר את ה’ אלהיך תירא: (ב) והיאך היא הדרך לאהבתו ויראתו בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים ויראה מהן חכמתו שאין לה ערך ולא קץ מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאוה תאוה גדולה לידע השם הגדול כמו שאמר דוד צמאה נפשי לאלהים לאל חי וכשמחשב בדברים האלו עצמן מיד הוא נרתע לאחוריו ויפחד ויודע שהוא בריה קטנה שפלה אפלה עומדת בדעת קלה מעוטה לפני תמים דעות כמו שאמר דוד כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך מה אנוש כי תזכרנו ולפי הדברים האלו אני מבאר כללים גדולים ממעשה רבון העולמים כדי שיהיו פתח למבין לאהוב את השם כמו שאמרו חכמים בענין אהבה שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם:

[7] זוהר חלק א דף יא/ב – בראשית ברא אלהי”ם, הדא היא פקודא קדמאה דכלא, ואקרי פקודא דא יראת יהו”ה דאקרי ראשית, דכתיב (תהלים קיא י) ראשית חכמה יראת יהו”ה, (משלי א ז) יראת יהו”ה ראשית דעת, בגין דמלה דא ראשית אקרי, ודא איהי תרעא לאעלא גו מהימנותא ועל פקודא דא אתקיים כל עלמא.

[8] זוהר חלק א דף יא/ב – פקודא תניינא דא איהי פקודא דפקודא דיראה אתאחדת בה, ולא נפקא מינה לעלמין, ואיהי אהב”ה, למרחם בר נש למאריה רחימו שלים,

[9] דגל מחנה אפרים – פרשת שמות ד”ה ויהי – ויהי כי יראו המילדות את האלקים ויעש להם בתים. יש לומר בזה בדרך רמז כי ענין היראה הוא שמגביל לחכמה על דרך משל בחכמה לבד בלי יראה יכול לעשות כל הרשעות ולהיות ח”ו חכמים להרע אך על ידי היראה נעשה גבול לחכמה שלא יכניס חכמתו בדבר זר רק בתורה ועבודה נמצא היראה עושה גבול וכלי להחכמה שלא תתפשט יותר מדאי וכן הוא בכל העולמות כי כולם בחכמה עשית והיה רוצה להתפשט יותר מדאי עד שגער בהם הקב”ה וזהו בחינת יראה שהוא צמצום וגבול שלא יתפשט יותר מדאי, וזה יש לומר הפירוש (ברכות ו’:) כל מי שיש בו יראת שמים דבריו נשמעים על דרך (שמואל – א ט”ו, ד’) וישמע שאול את העם שפירושו לשון אסיפה והיינו על ידי היראה שבו דבריו נאספים ונקבצים הכל במדה ובמשקל וגבול שנעשה כלי וגבול אל החכמה ולכך יש לומר יראה נקראת בית על ידי שהוא צמצום וגבול וכלי, וזה יש לומר פירוש הפסוק ויעש להם בתים היינו כי יראו המילדות את האלקים וזכו ליראה ויעש להם בתים היינו שזכו ליראה הנקרא בית ונעשה כלי וגבול וצמצום כדרך היראה כנ”ל והבן:

[10] שבועות דף טז/ב –  בשלמא מקדש איקרי משכן דכתיב ונתתי משכני בתוככם אלא משכן דאיקרי מקדש מנלן אילימא מדכתיב ונסעו הקהתים נושאי המקדש ההוא בארון כתיב אלא מהכא ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם וכתיב ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן:

[11] אור זרוע לצדיק – אות ד – ובזוהר (ח”ב י”ז.) על פסוק (שמות א’, ט”ו) ויאמר מלך מצרים אחר איתא דהשר אמר בלחישה בלבהון עיין שם. והכי נמי מחשבה זו נולדה במילדות מצד זוהמת השר של מדינתם שאולי אין צריך למסור נפשם על כך. כי באמת אין בית ישראל מיוחד להיות נבחר לקדושה רק כל הנפשות תלוים בבחירת מעשיהם ואין שום אומה נבחרת כלל [ונמשך מחשבה זו להם כי באמת היה טענה בזו כנ”ל דלכן שלטה גזירתו על הרבה ילדים כנ”ל] אבל מצד היראה לא שמעו אליו כנ”ל. ולכך ויעש להם בתים ענין בית הוא כשנבחר כל הבית כולו אף תינוקות בני יומן הם מבית זה. וזהו ענין בית ישראל [ולכך יעקב קראו בית כי אצל יעקב נמשך מטה שלימה בלי פסולת ולכך השיג הוא שם זה של בית שרצה לומר דקבוע וקיימא כענין זאת מנוחתי עדי עד] וכן [ועיין בשוחר טוב מזמור קמ”ו על פסוק (תהלים קמ”ו, ח’) ה’ אוהב צדיקים יעויין שם לשונו תראה כמו שכתבתי בית אהרן ובית הלוי ובית דוד כמו שאמרו ז”ל (תנחומא בא ה’) עד שלא נבחר אהרן וכו’ משנבחר וכו’ עד שלא נבחר דוד וכו’ משנבחר וכו’:

ולכך הם כי יראו אלקים זכו למדריגה זו של בית. ולפי שהם גם כן מכלל בית ישראל זכו לבית נוסף של כהונה ומלכות שהוא בתולדה אף תינוק בן יומו מזרע אהרן הוא כהן ואפילו עם הארץ ויהיה איזו שיהיה עומד ומקריב על גבי מזבח ובחירה אין מועלת אפילו לגדול בישראל הזר הקרב יומת: