Parshas Yisro –Seeing the Sounds

Written by Rabbi Rudman, 23/1/2019

 This week’s Parsha is the recounting of Kabalas HaTorah. The events of that foundational experience of Klal Yisroel are indelibly inscribed in the Neshama of the nation. Therefore, we need to examine every aspect of that encounter with HaShem to understand what stamp it placed upon us.

One of the more intriguing parts of Kabalas HaTorah is what the Torah describes as[1] “And the entire nation saw the sounds”. This sounds remarkable, but what does it mean? And what are we supposed to learn from it?

There are two ways that the Torah is taught at Matan Torah. The Aseres HaDibros are spoken by HaShem; and Luchos are given with the Torah written on them.  There is an aspect of speech and of writing. Writing is understood by seeing, while speech by hearing. Every language is written and spoken. If we look at Lashon HaKodesh, the foundation of writing is the letter Yud, and the foundation of speech is the letter Heh. Yud is the first dot of ink from which all other letters begin. Heh is a single breath, from which all speech is formed.

What is written can be comprehended more than one letter or syllable at a time. People who read very quickly are able to grasp entire phrases at one glance. Speech is different. Speech is sequential. One who hears many people speaking together cannot comprehend it. In Halacha this is called[2] “Two voices cannot be heard at once”.

Torah is one unity. In reality it is meant to be grasped as complete whole. As humans we are bound by our physical body. One of the results of this is that we are bound by time. Thus we can only grasp ideas in sequence rather than as the unity that they actually are. The closest we can come to grasping something as a unity is through seeing rather than through speech. What the Torah means is that we grasped the Torah as a close to unity as we could, even though we were hearing it.

The letter which is the foundation of writing is a Yud. In grammar that is the letter of the future tense. To grasp the future is to transcend the time of the ‘now’ and connect what will be, to what is existing now. Since writing is the Torah as grasped through vision, that is the closest we come to a grasp of the Torah as unity.

This can also be the understanding of what the Chazal mean[3] that Klal Yisroel’s Neshama flew above them at each of the Aseres HaDibros. This is usually described that they died and had a rejuvenation at each one of the Dibros. But that I think is a mischaracterization. It was that the nation was shown a level of spirituality that their body could not sustain. It was a perception that drew the Neshama to lift itself above the shackles of the physical body that it was contained in.

That idea of breaking the bonds of the physical is the ability to grasp the Torah unbound by the strictures of time which require a sequential learning. It is when the Torah is grasped as one complete conceptual entity, rather than as a series of ideas that are not directly connected to one another.

This idea of the Torah being one complete entity is one of the facets of the idea that the Torah is parallel to the human body[4]. A body can be seen as different limbs, but it is clear that it is all one entity, where each part is intimately connected to the next. So too is the Torah. Someone who will study one part of the body ignoring its relationship to all the others will be sorely lacking in their understanding of the Torah.

The person in the world who fully lived this was Moshe Rabbeinu. He remained on that level of complete spiritual connection to HaShem from the time of Matan Torah onwards[5]. When everyone else in Klal Yisroel is commanded to return to a life where there are physical actions as commanded and inspired by the Mitzvoth, he remains in the realm of the spiritual. When he goes up to receive the Torah, he does not eat for the entire forty days. This is what the Midrash describes[6] that his upper half is spiritual. Possibly this is what Chazal say[7] that he is an Aspaklaria HaMeira, an unclouded lens. His vision of HaShem was unclouded by anything that was not spiritual.

This also might be another level of explanation of the Rambam in Hilchos Yesodei HaTorah[8]. Klal Yisroel’s belief in Moshe as the one who gives the Torah is because at that moment they participated with him in hearing the word of HaShem at the level of Moshe. The preparation for receiving the Torah brought them at that moment to the level of prophecy of Moshe. That is why their Neshamos separated from their bodies, and they were in a different state. However, they were unable and not even required to sustain that state. Moshe remained there in order to receive the rest of the Torah for the next forty years.

We have discussed previously why the laws of the Torah are introduced by the Pasuk, “And HaShem spoke to Moshe saying”. The speech to Moshe was on his level, a completely clear vision that could be seen by someone whose spirituality is not clouded by his physical body. But to Klal Yisroel it had to be on the level of ‘Laimor’, a level that could be understood even by people after they completed and left Har Sinai.

But if we left Har Sinai and are not on the level, then how are we supposed to receive our Torah? The answer is found in a Mishnah at the end of Pirkei Avos. Chazal describe the forty-eight ways to acquire Torah. Most of them are in the area of perfecting a person’s Midot. A person’s desires are a reflection of his physical self. The way that we can break the bonds of our physical self is through becoming someone less self-centered, and more caring of others. That is the way we can reach spirituality and are then prepared to accept the Torah.

[1]  שמות פרק כ – (טו) וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת וְאֶת הַלַּפִּידִם וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר וְאֶת הָהָר עָשֵׁן וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק:

[2]  ראש השנה דף כז/א –  תרתי קלי מחד גברא לא משתמעי מתרי גברי משתמעי ומתרי גברי מי משתמעי

[3]  מדרש רבה שמות פרשה כט פסקה ד – א”ר לוי שני דברים שאלו ישראל מלפני הקב”ה שיראו כבודו וישמעו קולו והיו רואין את כבודו ושומעין את קולו שנאמר (דברים ה) ותאמרו הן הראנו ה’ אלהינו את כבודו ואת גדלו וכתיב (שם) ואת קולו שמענו מתוך האש ולא היה בהם כח לעמוד שכיון שבאו לסיני ונגלה להם פרחה נשמתם על שדבר עמהם שנאמר (שיר ה) נפשי יצאה בדברו אבל התורה בקשה עליהם רחמים מלפני הקב”ה יש מלך משיא בתו והורג אנשי ביתו כל העולם כולו שמחים ובניך מתים מיד חזרה נשמתן שנאמר (תהלים יט) תורת ה’ תמימה משיבת נפש

[4]  מדרש רבה ויקרא פרשה יב פסקה ג – מצות ה’ ברה מאירת עינים כוס עיקרין לבני מעיים שנאמר (משלי ג) רפאות תהי לשרך מנין לרמ”ח איברים שבאדם שנאמר (שם ד) כי חיים הם למוצאיהם ו

[5]  רש”י על במדבר פרק יב – (ח) פה אל פה – (ספרי) אמרתי לו (הוכרח לפרש כך דאלו כפשוטו שפה אל פה הוזכר לשבח דא”כ הי’ אז פה אל פה ממש כפשוטו. וזה א”א דהא כתיב בסוף נשא מדבר אליו וע”ש ברש”י. אלא פא”פ פירושו אמרתי לו לפרוש כו’ ופה אל פה לאו דוקא אלא ר”ל בהדיא ודו”ק) לפרוש מן האשה והיכן אמרתי לו בסיני (דברים ה) לך אמור להם שובו לכם לאהליכם ואתה פה עמוד עמדי:

[6]  מדרש רבה דברים פרשה יא פסקה ד – מהו איש האלהים א”ר אבין מחציו ולמטה איש מחציו ולמעלה האלהים:

[7]  רש”י על במדבר פרק יב פסוק ו – ה’ במראה אליו אתודע – שכינת שמי אין נגלית עליו באספקלריא המאירה אלא בחלום וחזיון:

[8]  יד החזקה הלכות יסודי התורה פרק ח – (א) משה רבינו לא האמינו בו ישראל מפני האותות שעשה שהמאמין על פי האותות יש בלבו דופי שאפשר שיעשה האות בלט וכשוף אלא כל האותות שעשה משה במדבר לפי הצורך עשאם לא להביא ראיה על הנבואה היה צריך להשקיע את המצריים קרע את הים והצלילן בתוכו צרכנו למזון הוריד לנו את המן צמאו בקע להן את האבן כפרו בו עדת קרח בלעה אותן הארץ וכן שאר כל האותות ובמה האמינו בו במעמד הר סיני שעינינו ראו ולא זר ואזנינו שמעו ולא אחר האש והקולות והלפידים והוא נגש אל הערפל והקול מדבר אליו ואנו שומעים משה משה לך אמור להן כך וכך וכן הוא אומר פנים בפנים דבר ה’ עמכם ונאמר לא את אבותינו כרת ה’ את הברית הזאת ומנין שמעמד הר סיני לבדו היא הראיה לנבואתו שהיא אמת שאין בו דופי שנאמר הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם מכלל שקודם דבר זה לא האמינו בו נאמנות שהיא עומדת לעולם אלא נאמנות שיש אחריה הרהור ומחשבה: (ב) נמצאו אלו ששולח להן הם העדים על נבואתו שהיא אמת ואינו צריך לעשות להן אות אחר שהם והוא עדים בדבר כשני עדים שראו דבר אחד ביחד שכל אחד מהן עד לחבירו שהוא אומר אמת ואין אחד מהן צריך להביא ראיה לחבירו כך משה רבינו כל ישראל עדים לו אחר מעמד הר סיני ואינו צריך לעשות להם אות וזהו שאמר לו הקב”ה בתחילת נבואתו בעת שנתן לו האותות לעשותן במצרים ואמר לו ושמעו לקולך ידע משה רבינו שהמאמין על פי האותות יש בלבבו דופי ומהרהר ומחשב והיה נשמט מלילך ואמר והן לא יאמינו לי עד שהודיעו הקב”ה שאלו האותות אינן אלא עד שיצאו ממצרים ואחר שיצאו ויעמדו על ההר הזה יסתלק הרהור שמהרהרין אחריך שאני נותן לך כאן אות שידעו שאני שלחתיך באמת מתחילה ולא ישאר בלבם הרהור והוא שהכתוב אומר וזה לך האות כי אנכי שלחתיך בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה


To dedicate this Chiddush (Free!) Leiluy Nishmas,Refuah Sheleimah, Hatzlacha, click here


Agree? Disagree? Want to add anything? Comment on the chiddush!
Discussions - Answers and Comments (0)
This chiddush has not been commented on yet