This week’s Parsha is the culmination of the first section of Shemos, the exodus from Egypt. The ten Makos are split between Parshas Va’Era, where we learn the first seven; and Bo, where we are taught the final three. The division of the Parshiyos is a part of the Mesorah of the Torah. In the Zohar we are taught[1] that there are fifty-three Parshiyos, based on a Pasuk in Shir HaShirim, where the Torah is described as a Gan. The Gimatriya of Gan is fifty-three, and the Zohar says that this is the aspect of the Torah where it is divided into Parshiyos. Therefore, it is correct to understand the division of the Makos according to the split of the Parshiyos.

The Maharal in Sefer HaGevuros[2] brings three ways of dividing the Makos. The first two are mentioned in the Hagadah; the division according to their acronym, and two sets of five. The third is as the Parshiyos are divided, seven and three. The concept of seven punishments is found later in Chumash. The Torah warns Klal Yisroel that if we transgress we will be punished by seven series each of seven curses[3].  Seven is the world of nature, as the world was created in seven days. But ten is the complete world as we see the world was created with ten utterances. When Klal Yisroel is punished it is in the realm of nature, but not complete destruction. But the Egyptians who are punished by ten Makos, are completely destroyed in all realms.

Therefore, the first seven Makos are their own unit of the destruction of nature. Only in the final three do the Egyptians begin to see that the higher realm of their existence is being destroyed. This leads to two differences in these Makos. They are connected with death. When Pharaoh beseeches Moshe to remove the Arbeh, they are described as ‘this death’. Darkness is described in Eichah as death. And obviously Makos Bechoros is death itself. When the upper three realms are being destroyed that is complete death.

But there is another difference. Only in these Makos do the Egyptians begin to acquiesce to release at least part of the Jews. After Arbeh, Pharaoh is willing to send the adults, but not the children. After Choshech he is willing to send all the people including the children, but not their cattle. And after Makas Bechoros the entire nation leaves. What is the framework here?

The Shem Mishmuel explains it in the following way[4]. A person is made up of three parts, the brain, the desire, and the body. The adults represent the intelligence of a person. The children represent the human aspect of desires, but without the constraint of the brain. The animals represent the physical part of a person. The Makos serve two functions, they punish the Egyptians, but they also bring about the freedom of Klal Yisroel. The final three Makos, are the highest part of the human. That is what is being freed here. It goes from the highest to the lowest. It is easier to free the intelligence and bring it to recognition of HaShem. But that the desires and the body itself should recognize is harder. That is the progression. Pharaoh as representing the Yetzer HaRa, is willing to free the Sechel, but the desires and body still remain under his control. Only after Makas Bechoros, is everything free from Pharaoh and under the control of HaShem.

To clarify this one step further. Obviously everyone needs to leave Egypt, but there is an added idea in the requirement that the children leave with the adults. The Gemarra in Shabbos says the importance of the Torah of children is so great that the Churban was because their Torah was disturbed. The  Maharal says that[5] this is because there Torah is vital to the existence of the world. This can be explained by what we just said. They must leave Egypt since the purpose of the Exodus is to receive the Torah. Someone who is already intelligent the Torah is added to their existing knowledge. But a child is a blank slate, and on them the Torah is imprinted on their desires, and becomes an integral part of them. That is a level of Torah that is not just an addition, but integral to whom they are.

This idea can be extended to understand a further Gemarra in Avoda Zarah. It says[6] that in the last quarter of the day HaShem would frolic with the Leviathan. Since the Churban there is no laughter by HaShem, so what does He do in that time? He studies with the children. We see that study with the children is the antidote to the Churban. This is because children are a complete construction of the Torah, as we learnt here. They replace the laughter of HaShem. Laughter is a sign of a desire, not just an added knowledge. Their Torah is meant to be laughter. This is what we daven for each morning, that our Torah should be sweet. Leaving Egypt was to get the Torah in that way. Not as Pharaoh thought that the Torah is an intellectual exercise, but it is to be a part of our childlike existence. To desire it and enjoy as a child. That is the goal of Yetzios Mitzrayim.

[1]  תיקוני זהר דף לח/א –  איהו ג”ן סדרים דאתמר בה גן נעול אחותי כלה

[2]  ספר גבורות השם – פרק לג – ויאמרו עבדי פרעה עד מתי וגו’. לא תמצא שדברו עבדי פרעה דבר עד מכת ארבה מכה שמינית, כי המכות נחלקות לג’ ג’ לסדר דצ”ך עד”ש באח”ב כמו שהתבאר בהגדה. ועוד נחלקו לחמש חמש מכות כאשר התבאר בהגדה. ועוד נחלקים לשבעה ושלשה, כי אחר שבע מכות היו נתוספים המכות במכות החמורות וקשות שלא מענין הראשונים. וזה כי הקדוש ברוך הוא מייסר את החוטאים על ידי שבע מכות בכל מקום (ויקרא כ”ו) ויספתי ליסרה אתכם שבע על חטאותיכם וכן בהרבה מקומות, ולפיכך היו שבע מכות הראשונים בענין אחד שוות, ושלש אחרונות יותר חמורות. ולפיכך תמצא במכת הארבה שרצה פרעה לשלוח מקצת שאמר מי ומי ההולכים, ובמכת חושך אמר גם טפכם ילך עמכם ובמכת בכורות הלכו כלם. וזה כי שלש האחרונות כלם הם נחשבים מיתה, אצל הארבה כתיב (שמות ט”ו) ויסר מעלי המות הזה, ומכת חושך בודאי זה נחשב מיתה דכתיב (איכה ג’) במחשכים הושיבני כמתי עולם, ומכת בכורות מיתה גמורה, ודבר זה כי השלש האחרונות הם מיתה ידוע לחכמים וליודעי בינה:

[3]  ויקרא פרק כו – (יח) וְאִם עַד אֵלֶּה לֹא תִשְׁמְעוּ לִי וְיָסַפְתִּי לְיַסְּרָה אֶתְכֶם שֶׁבַע עַל חַטֹּאתֵיכֶם:

[4]  ספר שם משמואל פרשת בא – שנת תרע”ה – ולפי האמור יובן עוד מה שפרעה התנחם ונתן הרשות לצאת בשלש פעמים, בכל פעם חלק אחד יותר, אחר התראת מכת הארבה אמר לכו נא הגברים, אחר מכת חושך גם טפכם ילך עמכם, אחר מכת בכורות גם צאנכם גם בקרכם קחו וגו’, כי שלש החלוקות מקבילות לגוף ונפש ושכל, גברים הם מבני כ’ ומעלה שבהם שלימות השכל, וכענין אמרם ז”ל (גיטין ס”ה.) למכור בנכסי אביו עד שיהא בן כ’ והבן, טף אין בהם אלא בחי’ נפש לבד, בהמות אין בהן אלא בחי’ גוף לבד. ובכאן צריך אני להקדים הקדמה אחת, שהאומנם סדר מציאות האדם לצאת אל הפועל הוא בתחילה גוף, שהרי תינוק אין בו בחי’ נפש שכן אין לו רצון ואהבה, אח”כ משיג בחי’ הנפש ואח”כ בחי’ השכל, מ”מ הבא לדחות הפסולת ולהזדכך, לעולם מתחילין לנקות את השכל ואח”כ הנפש ואח”כ גם הגוף, כי כל החשוב יותר נקל להזדכך ביותר.

[5]  מהר”ל חידושי אגדות שבת – ויש לך להבין איך תורת תנוקת של בית רבן תורה מחויבת היא ולכך אמר שאם לא נמצא בה תנוקת של בית רבן מחריבין אותה, וזה כי תורת תנוקת של בית רבן יש עליה שם תורה [מחויבת], כאשר הם לומדים התחלת התורה ונאמר על זה למוד.

[6]  עבודה זרה דף ג/ב – אמר רב יהודה אמר רב שתים עשרה שעות הוי היום שלש הראשונות הקדוש ברוך הוא יושב ועוסק בתורה שניות יושב ודן את כל העולם כולו כיון שרואה שנתחייב עולם כלייה עומד מכסא הדין ויושב על כסא רחמים שלישיות יושב וזן את כל העולם כולו מקרני ראמים עד ביצי כנים רביעיות יושב ומשחק עם לויתן שנאמר לויתן זה יצרת לשחק בו…אמר ליה רב אחא לרב נחמן בר יצחק מיום שחרב בית המקדש אין שחוק להקדוש ברוך הוא…ברביעיות מאי עביד יושב ומלמד תינוקות של בית רבן תורה שנאמר את מי יורה דעה ואת מי יבין שמועה גמולי מחלב עתיקי משדים למי יורה דעה ולמי יבין שמועה לגמולי מחלב ולעתיקי משדים