chiddush logo

Parshas Mishpatim – Splitting the Blood and the Half Shekel

Written by Rabbi Rudman, 29/1/2019

 This week’s Parsha is in between two momentous events; Matan Torah in Yisro, and the sin of the Eigel in Ki Tisa. Even though most of the Parsha does concern itself with Mishpatim – Laws- at the end of the Parsha we return to the events of Matan Torah. The Torah describes a Bris that Moshe establishes between HaShem and the nation[1]. There is a disagreement between Rashi[2] and the Ramban[3], which has its antecedents in the Mechilta[4], whether this took place before or after Matan Torah. But according to either approach these events need to be clarified.

Chazal[5] derive the process of conversion to Judaism from this Bris. Just as at Matan Torah we required Milah, Tevila, and sprinkling the blood of a Korban, so too every individual who decides to joins this covenant has to go through the same steps as the original Bris. The blood of the Korban here was divided into two vessels; half is sprinkled on the Mizbeach, and half on the nation. So too a Ger requires that the blood of the Korban should be sprinkled on the Mizbeach[6]. (Nowadays since we do not have a Bais HaMikdosh that requirement is suspended; but the conversion is still valid.[7])

Rashi explains[8] that this division of the blood was performed by a Malach. Rashi’s source is a Midrash[9], which actually says that a Malach appeared in the form of Moshe to perform this task. But this Midrash requires understanding. Why does a Malach need to do it? The implication of the Pasuk is that the division needs to be exact. But that also begs the question, why? And where does Rashi see this in the Pasuk?

The Mefarshei Rashi answer the last question in three ways. The first approach is that since it does not write that first Moshe divided it, and then put it in the vessels, the Pasuk implies that it was already divided. That division must have been by some other entity, and that was a Malach[10]. The second approach[11], is that the Pasuk implies the division was exact, and only a Malach could have done that. The third approach is that the name of Moshe being repeated in this Pasuk is superfluous. Since we already know it is Moshe who was acting here, it must be referring to a Malach who appeared in the guise of Moshe. That third approach is actually what it says in the Midrash, which is the source of Rashi, even though Rashi does not quote that part.

But even if we have proof of this idea in the Pasuk, what is the purpose that a Malach was needed to divide it exactly? In any other division in Halacha, we do not require superhuman exactness. Halachic measurements are sufficient to what a human can see.

The Midrash which is the source of Rashi is actually more complicated. It brings five approaches to clarifying who split the blood. These are: the blood split itself, the blood changed color so that exactly half was black, a Malach descended in the form of Moshe and split it, A Bas Kol came from Har Chorev to say where the half is, and Moshe knew the laws of blood and split it.

The plethora of possibilities in the Midrash seems overwhelming, and almost unneeded. The Rema in his kabbala/philosophy work, Torat Ha’Olah has a lengthy explanation[12]. He references a Gemarra that there are five parallels between HaShem’s connection to the world; and the Neshama’s connection to the body. He then goes on to explain the five explanations here based on those five levels of HaShem’s connection to the world.

But if we limit ourselves to the basic idea of the need for a perfect division which is Rashi’s explanation; there is still sufficient room to derive an important idea.

The Sfas Emes explains[13] that Klal Yisroel has a divided existence. Half of ourselves is in this world, and another half is in Shamayim- Heaven. This idea is also found in the giving of half a Shekel. The original Shekel which HaShem showed Moshe, was of made of fire, from beneath the Kisei HaKavod. The half Shekel is to recognize the need to connect to that upper half, and not limit our existence to the world we are in. That is the same idea as the two halves of the blood that was sprinkled. They represent the part of HaShem, and the part of the people. That is the part that is in this world, and the part in Shamayim. This is also hinted to in the unusual word used to describe the vessel the blood was in. It is called an ‘Agan’. That same term is used in Shir HaShirim. There Chazal say that it refers to the Sanhedrin. The Sanhedrin sat in a semicircle, with the open part facing the Holy part of the Bais HaMikdosh. This is to recognize that they are only half of the structure of finding the truth of the Torah. The other side is found by HaShem, who is represented by His presence in the Bais HaMikdosh.

[There is a only other place the word ‘Agan’ is used, in Yehayahu[14]. I cannot connect it to this approach.]

His son, the Imrei Emes, continues this idea further[15]. Moshe Rabbeinu is described as his upper half being Godly, and his lower half being human. The upper spiritual half is connected to the Malachim. When the Midrash says that a Malach split the blood, what it means is that the upper half of Moshe came down, and Moshe utilizes his upper half to connect Klal Yisroel in the same way. This is the Bris at Matan Torah, that we should be able to connect our upper and lower half.

The need for an exact division of the blood is to demonstrate the balance that HaShem created in the world. Blood represents the life force of a human. As the Pasuk says[16], “For the blood is the Nefesh.” At Matan Torah we were demonstrating that there is a connection between the upper and lower worlds. That is through placing the blood which represents the life of the people in between HaShem and them. It would seem that if a human being was not perfectly balanced between the two worlds, then we would not be able to serve HaShem in this world of Bechira. One side would overwhelm the other. That is why Moshe in this Bris has to divide the blood which is used to represent the people, exactly in half.

We find one other place where a Malach descends in the form of Moshe. That is when Pharaoh attempts to behead Moshe[17]. A Malach appears in the form of Moshe and the sword is unable to separate the head from the body. The resemblance between these two incidents is not coincidental. When Pharaoh wants to execute Moshe, he is trying to create a separation between the spiritual and the physical. When someone is beheaded, it is a disconnect between the Neshama and the body. The body then dies. Moshe cannot have such a disconnect. The fact that there is a spiritual creation in the exact form of his physical body, means that they are completely connected. That is why the sword of Pharaoh cannot affect him. Even when the time does come for Moshe to die, the sword of the Satan cannot affect him. Only HaShem can separate Moshe’s spiritual and physical parts[18].

And that is what Moshe is doing at this Bris. He is connecting the upper and lower realms of Klal Yisroel. And that is also the idea of the half Shekel every year, that we are to give to remind us of the connection between the two worlds we live in.

[1]  שמות פרק כד – (ה) וַיִּשְׁלַח אֶת נַעֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲלוּ עֹלֹת וַיִּזְבְּחוּ זְבָחִים שְׁלָמִים לַידֹוָד פָּרִים: (ו) וַיִּקַּח משֶׁה חֲצִי הַדָּם וַיָּשֶׂם בָּאַגָּנֹת וַחֲצִי הַדָּם זָרַק עַל הַמִּזְבֵּחַ: (ז) וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר יְדֹוָד נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע: (ח) וַיִּקַּח משֶׁה אֶת הַדָּם וַיִּזְרֹק עַל הָעָם וַיֹּאמֶר הִנֵּה דַם הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת יְדֹוָד עִמָּכֶם עַל כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה:

[2]  רש”י שמות פרק כד – (א) ואל משה אמר עלה – פרשה זו נאמרה קודם עשרת הדברות ובד’ בסיון נאמרה לו עלה:

[3]  רמב”ן על שמות פרק כד פסוק א – וכבר היטיב לראות ר”א שפירש הענין כסדרו, ואמר כי עד הנה (מלעיל כ כב עד כג לג) ספר הברית – והנה הפרשיות כלן באות כהוגן, כי אחר מתן תורה מיד בו ביום אמר השם אל משה כה תאמר אל בני ישראל אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם (לעיל כ כד), והתחיל לחזור ולהזהיר על ע”ז לא תעשון אתי (שם כ כג), וצוה אותו ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם, וכל המצות הבאות אחרי כן, והשלים באזהרת הע”ז שימצאו בארץ ובעובדיה (לעיל כג לב לג) ואמר לו אחרי צוותך זה להם, עלה אל ה’ אתה ואהרן והזכירה הפרשה כי משה עשה כמצות ה’, ובא אל המחנה ויספר לעם את כל דברי ה’ (פסוק ג) כאשר צוה אותו כה תאמר אל בני ישראל וגו’ (לעיל כ יט), ואת כל המשפטים כאשר צוהו ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם (לעיל כא א), וקבלו הכל בשמחה ואמרו כל אשר דבר ה’ נעשה והטעם, כל הדברים האלה אשר דבר לך השם נעשה, כי מאמינים אנחנו בדבריך, כמו שספר במשנה תורה (דברים ה כד) ואת תדבר אלינו את כל אשר ידבר ה’ אלהינו אליך ושמענו ועשינו ואז כתבם משה (פסוק ד):

והנה משה כתב ביום ההוא בספר כל מה שנצטווה, חקים ומשפטים ותורות, והשכים בבקר ממחרת היום ההוא לכרות להם ברית על הכל, ובנה המזבח (פסוק ד), וזבח הזבחים (פסוק ה), ונתן חצי הדם על מזבח ה’ וחצי הדם שם באגנות (פסוק ו), ולקח הספר שכתב מאמש וקראו באזניהם, וקבלו עליהם עוד לבא בברית עמו, ואמרו (פסוק ז) כל אשר דבר ה’ נעשה ונשמע אליך, מכל אשר תצוה מאתו ית’ ואז זרק עליהם חצי הדם (פסוק ח), כי זאת אות הברית לבא השנים בחלקים שוים

[4]  רמב”ן על שמות פרק כד פסוק א –  וראיתי במכילתא (לעיל יט י) שנחלקו בדבר, יש שאמרו שהיה קודם מתן תורה בחמישי, ואמר להם הרי אתם קשורים תפוסים וענובים מחר באו וקבלו עליכם את כל המצות ורבי יוסי בר’ יהודה אמר בו ביום נעשו כל המעשים, כלומר בו ביום לאחר מתן תורה נעשו המעשים של סיפור העם וכתיבת ספר הברית, הכל כמו שפירשנו ולזה שומעין שאמר כהלכה:

[5]  כריתות דף ט/א – רבי אומר ככם כאבותיכם מה אבותיכם לא נכנסו לברית אלא במילה וטבילה והרצאת דם אף הם לא יכנסו לברית אלא במילה וטבילה והרצאת דמים

[6]  עיין בדברי הנצי”ב בספרי פרשת שלח עמ’ כ’ שביאר למה אין הזאה על הגר כמו שהיה על בנ”י.

[7]  רמב”ם הלכות איסורי ביאה פרק יג – (ה) ומהו קרבן הגר עולת בהמה או שתי תורים או שני בני יונה ושניהם עולה ובזמן הזה שאין שם קרבן צריך מילה וטבילה וכשיבנה בית המקדש יביא קרבן:

[8]  רש”י על שמות פרק כד – (ו) ויקח משה חצי הדם – מי חלקו מלאך בא וחלקו:

[9]  מדרש רבה ויקרא פרשה ו פסקה ה – א”ר יצחק מלך כשהוא משביע את לגיונותיו אינו משביען אלא בסייף כלומר שכל העובר על התנאים הללו יהא הסייף הזה עובר על צוארו כך (שמות כד) ויקח משה חצי הדם ומהיכן היה יודע משה חציו של דם ר’ יהודה ברבי אילעי אמר הדם נחלק מאליו ר’ נתן אמר נשתנו מראיו ונעשה חציו שחור וחציו אדום בר קפרא אמר מלאך ירד בדמות משה וחלקו א”ר יצחק בת קול היתה יוצאת מהר חורב ואומרת עד כאן חציו של דם תני ר’ ישמעאל בקי היה משה בהלכות דם וחלקו וישם באגנות ר’ הונא בשם ר’ אבין באגנת כתיב לא זה גדול מזה ולא זה גדול מזה

[10]  מזרחי על שמות פרק כד – (ו) מלאך בא וחלקו. דאם לא כן הוה ליה למכתב תחלה שחלקו, ואחר כך שלקח חציו.

[11]  ספר גור אריה על שמות פרק כד פסוק ו – [ז] מלאך בא וחילקו. דאם לא כן איך אפשר לצמצם שיקח חציו:

[12]  תורת העולה לרמ”א ז”ל – חלק ג – פרק עד – אמרו רבותינו ז”ל פרק קמא (ברכות י’ ע”א) הני חמשה ברכי נפשי נגד מי אמרן דוד, לא אמרם אלא נגד הקדוש ברוך הוא וכנגד הנשמה, מה הקדוש ברוך הוא מלא עולם אף הנשמה מלאה כל הגוף, מה הקדוש ברוך הוא רואה ואינו נראה אף הנשמה רואה ואינו נראה, מה הקדוש ברוך הוא זן כל העולם כולו אף הנשמה זנה כל הגוף, מה הקדוש ברוך הוא טהור אף הנשמה טהורה, מה הקדוש ברוך הוא יושב בחדרי חדרים אף הנשמה יושבת בחדרי חדרים, יבא מי שיש בו חמשה דברים הללו וישבח למי שיש בו חמשה דברים הללו ע”כ לשונו, נראה כי לזה אמרו שמשה ידע חצי הדם בה’ דברים, כי להעלות מעלות הנפש של אדם שהיא דמות הקדוש ברוך הוא הוא בחמשה דברים, ולכן מן הראוי לומר שחצי הדם הוא תכלית העם שיש להם נפש כזה ולכן ראוי לזורקו עליהם:

[13]  שפת אמת ספר שמות – פרשת שקלים – שנת [תרמ”ד] – וכ’ מחצית השקל ואמרו חז”ל מטבע של אש הראה לו ואמר כזה יתנו. היינו שיש לבני ישראל חלק בשמים וחלק הניתן להם בעוה”ז. וצריכין להתדמות ולהתדבק בחלק העליון. וזה הסוד שרמזו חז”ל בפסוק שררך אגן הסהר כמ”ש וישם באגנות וחצי הדם זרק על המזבח. ואמרו שסנהדרין היו יושבין כחצי גורן עגולה

[14]  ישעיה פרק כב – (כד) וְתָלוּ עָלָיו כֹּל כְּבוֹד בֵּית אָבִיו הַצֶּאֱצָאִים וְהַצְּפִעוֹת כֹּל כְּלֵי הַקָּטָן מִכְּלֵי הָאַגָּנוֹת וְעַד כָּל כְּלֵי הַנְּבָלִים:

[15]  אמרי אמת – ימים אחרונים של סוכות – ואיתא שם בשפת אמת דלכן כתיב וידבר משה את מועדי ה’ אל בני ישראל כי משה רבינו הוא איש האלקים חציו איש וחציו אלקים ולכן על ידו נתחברו בני ישראל אל מועדי ה’, ביום טוב הוא חציו לה’ וחציו לכם כמו חציו איש וחציו אלקים, חציו לה’ וחציו לכם היינו להכניס אלוקות בהלכם, לעשות מהלכם גם כן לה’, חציו לה’ וחציו לכם שביום טוב הוא כמו שהיה בדם הברית שחצי הדם זרק משה על המזבח וחצי הדם על העם ואיתא מלאך בא וחלקו, וזה הסוד של יום טוב, ואיתא הלשון מלאך ירד וכו’ בדמות משה וחלקו היינו שמשה נתלבש במלאכות, כתיב וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עולות ואיתא עולת ראייה הואי ואיתא שמכאן ילפינן דאין גר נכנס לברית אלא במילה וטבילה והרצאת דמים

[16]  דברים פרק יב –  כִּי הַדָּם הוּא הַנָּפש

[17]  מדרש רבה שמות פרשה א פסקה לא – א”ר ינאי וכי אפשר לבשר ודם לברוח מפני המלכות אלא בשעה שתפסו את משה וחייבוהו להתיז את ראשו ירד מלאך מן השמים ונדמה להם בדמות משה ותפשו את המלאך וברח משה

[18]  מדרש רבה דברים פרשה יא פסקה י – א”ל הקב”ה לסמאל בא והבא נשמתו של משה מיד שלף חרבו מתערו ועמד על משה מיד קצף עליו משה ונטל את המטה בידו שחקוק בו שם המפורש ופגע בו בסמאל בכל כחו עד שנס מלפניו ורץ אחריו בשם המפורש ונטל קרן הודו מבין עיניו ועיור את עיניו עד כאן עלתה למשה סוף רגע יצתה בת קול ואמרה הגיע סוף מיתתך …באותה שעה קרא הקב”ה לנשמה מתוך גופו אמר לה בתי מאה ועשרים שנה קצבתיך היותך בגופו של משה עכשיו הגיע קצך לצאת צאי אל תאחרי

To dedicate this Chiddush (Free!) Leiluy Nishmas,Refuah Sheleimah, Hatzlacha, click here
Agree? Disagree? Want to add anything? Comment on the chiddush!
Discussions - Answers and Comments (0)
This chiddush has not been commented on yet